צילום הריוןן
תמיד ששאלו אותי מה ארצה להיות שאהיה גדולה אמרתי בנחישות רקדנית
כשהבנתי שהפקודות מן המוח לא תמיד מקושרות עם הרגלים, החלטתי לחצות את הכביש,ולתעד את הרקדניות בצילום

כשהתבגרתי,והתחתנתי,חיי השגרה וקצב החיים ניתקו אותי מן הצילום
המירוץ המטורף,של בית וילדים,עבודה ופרנסה,השאירו את החדר החשוך חשוך באמת
לכן החלטתי להאט קצת את מירוץ החיים,לרדת קצת מהגה השליטה,ונתתי לאהבתי הישנה תקווה חדשה
רכשתי מצלמה מהודרת,דישדשתי בחנויות בדים למיניהן בחיפוש אחר הבדים המושלמים והמיוחדים,ורתמתי את בן זוגי להרפתקה זו

אני מוכרחה לומר שצילום הריון משך אותי במיוחד
הבטן העגולה,הפנים הקורנות שכה מאפיינות נשים בהריון,ותחושת הציפייה אל הלא נודע שבלידה ולאחרייה גורמות לי לגעגועים
לאותה תקופה שעוברת במהירות הבזק
לכן צילום הריון הוא מזכרת מתקופה לא ארוכה של תשעה חודשים בו אנו מזכירות לעצמנו שהייתה לנו הצדקה מוסרית לעודף המשקל
ושרגעי הקושי הפיסיים ונפשיים היו שווים את התוצאה הסופית